פורסם ב New1
הליכים משפטיים בין בני זוג שנפרדים הם מורכבים ועלולים להימשך מספר שנים, תוך גרימת נזק רגשי וכלכלי כבד לבני הזוג ולילדים. למרות כל זאת, רבים בוחרים לפנות לבית המשפט. אחת הסיבות לכך היא, שהליכים כאלה מאפשרים לראות את הדברים בשחור ולבן, לומר "אני טוב והוא רע", כי בבית המשפט יש מנצחים ויש מפסידים.
פירוק נישואים מלווה בתחושת כישלון קשה, של אי-הצלחה באחת המשימות ההתפתחותיות שיש לאדם. רבים גם מבלבלים בין פירוק משפחה ופירוק נישואים, מרגישים אשמה כבדה כלפי הילדים וכלפי המשפחה המורחבת.
תביעה בבית המשפט מגלמת בתוכה יכולת להשתחרר מאחריות, לומר "זה הכל בגלל הצד האחר", אמירה שהיא מנחמת. כעורכת דין לענייני משפחה, שליוותה מתגרשים רבים בהליכים משפטיים, פגשתי רגשות ויצרים רבים, שפועלים במקום הזה: צורך בשליטה, צורך בנקמה, מתן ביטוי לעלבון או פגיעה. כל אלה מקבלים ביטוי בסכום המזונות הנתבע, במאבק הכוחות המתנהל בנוגע לשאלת המשמורת או להסדרי הראייה של הילדים ובסוגיות נוספות.
הבעיה הגדולה היא הנזקים, שיוצרים הליכים משפטיים לטווח הארוך. חשוב לזכור, שבסכסוך בין בני זוג שעובר לפסים משפטיים, יש בעיקר מפסידים. העלבונות, הפגיעות, ההשמצות, חוסר הכבוד, שנוצרים ונחשפים בתוך הליכים משפטיים, נצרבים בזיכרון ומקשים על המשך ההורות המשותפת ועל הילדים, שמרגישים את המתח ביחסים שבין ההורים. בסופו של דבר, הפקדת האחריות לקביעת הסדרי הגירושין על השופט עלולה להזיק, שכן היא אינה מתחשבת בצרכי המשפחה, אלא בהלכות משפטיות שנקבעו בעבר.
הסכמה במקום "ניצחון"
בתהליך גישור לגירושין אין "מנצחים ומפסידים", אלא הסכמה. במסגרת הגישור מחפשים פתרון שמתאים לצורכי בני הזוג והילדים. החיפוש אחר הסדר שיתאים לצרכיהם, הרצון לצאת לדרך חדשה והאחריות ההורית תופסים את מקומם של רגשות הנקמה, העלבון והעיסוק בשאלה מי אשם בפירוק הנישואין.
הכעס והעלבון אינם נעלמים. ההחלטה להתגרש מהווה פס ייצור נפלא לטיפוח רגשות ויצרים שכאלה. עם זאת, הבחירה בגישור היא בחירה של הצדדים ליצור הסכם גירושין לטובתם ולטובת ילדיהם. הוא מאפשר תועלות רבות, שישרתו את בני הזוג במשך כל שנות הגירושין (כלומר: עד אחרית הימים).
המגשר יכול לספק סביבה שתכיל את הכאב, התסכול, הפחדים, הכעסים ומכלול הרגשות שמלווים את הפרידה, לצד תמיכה ועזרה בבחירה ובעיצוב של הפתרונות המעשיים לאופן שבו יפורקו הנישואים. האלטרנטיבה היא, כאמור, פסק דין של שופט, שכאמור אינו מבוסס בהכרח על צורכי המשפחה.
הליכים משפטיים עשויים להימשך זמן רב, בדרך כלל שנתיים לכל הפחות. בגישור, ניתן בדרך כלל לקבוע פגישות בטווחי זמן קצרים. בתוך חודשים ספורים ניתן לסיים את כל הליכי הפרידה, כולל גט, במקום שיש צורך בהליך זה. היתרון הגדול בתהליך גירושין קצר הוא בכניסה מהירה של ההורים והילדים לשגרת חיים חדשה וקבועה, שאין בה מתחים ומאבקי כוחות. אסור לשכוח שתהליך גירושין ארוך שומר על התחושות והרגשות הקשים, ומקשה על כל אחד מבני הזוג להשתחרר ולבנות את חייו.
בלי צדדים שלישיים
בהליך המתנהל בבית המשפט מעורבים גורמים שלישיים ביחסים שבין בני הזוג: עורכי הדין ושופט. ההתנסות הזו יכולה לקבע את התחושה ש"אין עם מי לדבר", שאין אפשרות לתקשורת ישירה ואפקטיבית בין בני הזוג. בהליך גישור בני הזוג יושבים עם המגשר, ויש להם הזדמנות להידברות ישירה. הם שומעים ומשמיעים את הדאגות, הצרכים ומדברים גם על נושאים כמו שיתוף פעולה בגידול הילדים ובחינוכם. זו יכולה להיות הזדמנות לבניית יסודות לתקשורת אפקטיבית בעתיד, לאחר סיום הליכי הפרידה.
הגישור במהותו הוא מקום שבו מחפשים פתרונות, מעבר לחוקים ול"מקובל". במקום הזה אין תובעים ונתבעים. מקבלי ההחלטות הם בני הזוג, שיושבים יחד עם מגשר. בסיטואציה הזו יש הזדמנות לסיעור מוחות ולחשיבה מחוץ לקופסה. אפשר למצוא פתרון שהוא לא לגמרי סטנדרטי, אבל מתאים במיוחד לבני הזוג או לילדיהם.
פרידה היא מצב המכניס את בני הזוג לאי-ודאות. סדר היום צפוי להשתנות, בהתאם להחלטות על משמורת על הילדים או הסדרי ראייה, המצב הכלכלי משתנה מעצם המעבר לחיים בשני בתים. כל אחד מבני הזוג רוצה לבנות את חייו מחדש, בצורה שלמה. בגישור יש הזדמנות לבדוק מה צריך כל אחד מבני הזוג ומה הצרכים של הילדים, כדי שהחיים, לאחר הפרידה, ייכנסו לתלם טוב, שבני המשפחה יוכלו להמשיך את חייהם ולהמשיך להתפתח ולהתקדם ליעדים שהם מציבים לעצמם.
כשלא מדברים על רגשות, אין בכך כדי לומר שהם אינם קיימים ומפעילים את מי שחש אותם. בגישור אפשר לתת מקום לרגשות והמגשר יכול לבחון, כיצד הם מפעילים את בני הזוג. הוא יכול לעזור לצדדים לתת ביטוי לתחושות שלהם, להכיל את העצב, הכעס, העלבון, הפחד, ומשם להתכנס לפתרונות מעשיים.
לחסוך הוצאות מיותרות
ילדים אינם רוצים לראות את הוריהם במאבק. הליכים משפטיים מייצגים מאבק. גישור מאפשר הפחתה בעוצמת המחלוקות וניהולן באופן שיפחית את חשיפת הילדים אליהן. כך פוחתת הסכנה שהם ירגישו צורך לנקוט עמדה בתוך תהליך הפרידה. מעבר לכך, כאשר ההורים מגיעים לפתרונות בעצמם, הם שלמים יותר ומשפרים את רווחתם הרגשית. הורים שלווים יכולים להיות פנויים וקשובים לצורכי הילדים.
מאבקים משפטיים כרוכים בעלויות גבוהות מאוד, שראוי היה שיושקעו במטרות פרודוקטיביות, למשל בבניית עתידם של הילדים ואפילו של ההורים עצמם. במקום זאת הם מושקעים במאבק משפטי מיותר. במרבית המקרים, עלותו של הליך גישור נמוכה לאין שיעור מניהול הליכים משפטיים בעזרת עורכי דין. בשעה שהמשפחה עוברת לגור בשני בתים וההוצאות היומיומיות גדלות, יש הזדמנות להסיט משאבים כלכליים לטובת בניית שני הבתים החדשים, במקום לניהול מאבקים משפטיים.
כאשר הפרידה מתנהלת בהליכים משפטיים, קיימת נטייה להפוך את הפרידה לנחלת הכלל, במובן זה שרבים יודעים על כך. מספיק שצריך להיעדר מהעבודה לצורך הגעה לדיונים בבית המשפט, כדי שבני הזוג ייאלצו לחשוף את הדבר, במקום שבו היו מעדיפים לשמור על דיסקרטיות. בהליך גישור יש אפשרות לנהל את הפרידה בצורה שהיא יותר פרטית, ופחות חשופה לעין הציבורית. פירוק נישואים כרוך בתחושת אובדן, החמצה וכישלון, ויש תועלת רבה מכך שהליך הקשור לתחושות כאלה נעשה הרחק מההמון הסואן, הרוגש ומשיא ההצעות למיניהן.